כשהמתנתי לרעי, חשבתי שעולמי מתהפך עלי. סתם ככה, פתאום עברה לי מחשבה בראש בקשר לזה, אבל מייד חשבתי שזאת מחשבה די דבילית, כי הרי חצי ממה שקרה בימים האחרונים הוא מחשבות, אז מה הרעיון פתאום לחשוב על דברים שבכלל לא קשורים. כללו של דבר - חשבתי שעולמי מתהפך עלי, ובעוד אני תוהה האם זה עולמי מתהפך עלי, או שמא אני שמתהפך עליו - שב רעי.
אינני יודע כמה זמן חלף מעז עזב אותי, אבל מייד כשהתחלנו לצעוד הרגשתי שאין רגלי עימי, או שמא - שאין כוחי כתמול שלשום. עצרנו לנוח. הרוח החמימה התבדרה בשערי, וייבשה את ראשו הזהוב, כמעט לבן, של רעי. רק עכשיו שמתי לב שהוא התקלח.
רעי לא אוהב לשטוף את השיער, זה מוריד לו את הצבע, לכן התפלאתי שהוא הרטיב אותו. ככלל - תהיתי למה הוא התקלח גם עם חולצתו, מכנסיו ונעליו. המשכנו ללכת.
נזכרתי למה נפגשנו. רעי, פניתי אליו בנימה מעת מתחחננת מעט מתריסה, גם לך נראים השמיים כחולים מתמיד? לא זאת הייתה השאלה שרציתי לשאול, אבל זה הטריד אותי באותה המידה. כחולים, הרהר רעי, מעט, סיכם בקצרה. עמדנו שנינו ונעצנו מבטינו בשמיים הכחולים. הם אכן היו כחולים יותר מאתמול. החורף מתקרב, חשבתי בקול. החורף כחול מאוד, חשב רעי בתשובה. עמדנו בשלווה גמורה, והבטנו בשמיים.
במבט לאחור נראה היה אותו יום כמו כל אחד מאותם ימים רגילים: הרוח נשבה, הציפורים עפו ברוורס בין צמרות העצים, השדות הוריקו בשלל צבעים, ומעבר לאופק המזרח, היכן ששוקעת השמש, נשמעו נביחות עמומות של פילים. מכונית חולפת צפרה בעוז, וביצעה תמרונים כדי לא לדורסנו למוות. השמטנו מבטינו מן השמים, והבטנו נדהמים. הוא לא הצליח. אנחנו מתים. חייכנו לנהג באדיבות על כך שגופותינו נשארו שלמות. לפחות כך הן נראו מגבוה. בדקנו שהנהג לא שם לב, והתלבשנו מחדש בתוכן.
אני אחרוג מעט ממה שרציתי לספר לכם כי פתאום נזכרתי בפשלה נוראית, שאני חייב לספר לכם. אם אתם לא רוצים לעצור שנייה - אפשר לדלג לשורה שמסומנת בכוכבית. הפשלה מלפני חודשיים בערך, כשקרה לנו משהו דומה. שיחקנו מחבואים על שפת הים, מעל לצוק גבוה. פתאום רוח חזקה הדפה את החבר'ה, כלומר אותי ואת רעי, לתוך בור קטן. אני חושב שנקעתי קרסול, אבל שנייה אחרי ששמתי לב לזה נסלל עלינו כביש מהיר. השתעלנו פעמיים, נגענו במנורת הקסמים, בעטנו בחתול שחור, ויצאנו שלמים ובריאים. זהו, פשוט הקטע של כמעט למות והכל הזכיר לי את זה. נמשיך כאילו לא קרה שום דבר.
* המשכנו לפסוע, טיפה נדהמים אך בעיקר נבוכים, כי עכשיו כבר לא היינו בטוחים אם השמיים כחולים יותר, או שמא לא.
לרעי יש אף קטנטן. כמעט אי-אפשר לראות אותו, אז אנחנו קוראים לו אפי, והוא אף-פעם לא עונה. כזה הוא, ביישן. לרעי יש גם זרת קטנה, כמו לכולם. אנחנו קוראים לה זרת.
לא ידענו לאן מועדות פנינו, והלכנו לאן שמוליכות אותנו רגלינו. לבסוף מצאנו את עצמנו במקום לא מוכר, שהתברר כחללית של חייזרים. בירכנו אותם לשלום והמשכנו ללכת. לא ידענו שהם לקחו מגופנו המת בדיקות דם ומח עצם.
רעי אומר שאין חיזרים. כשהסתובבנו לאחור הם נעלמו כלא היו. רעי הוא ילד חכם, אבל לפעמים גם אני מופתע.
כשהגענו בחזרה הבייתה אחרי שעות של כיתות רגלים אחר מכונית גלידה, רעי אמר שבעצם הוא בשרי. ניסיתי לחשוב מתי הוא אכל בשר, אבל אז אמרתי לעצמי שבכל מקרה היו לי כל כך הרבה שאלות היום שלא שאלתי, שלא נורא אם עוד משהו אחד ישאר סתום בעיני.
בלילה ישנתי בעינים פקוחות.


<< הקודם :: המשך >>

Make your own free website on Tripod.com