כשישנתי, איבדתי את חושת הזמן, מה שגרם לכך שאין לי מושג כמה זמן ישנתי. בבוקר התעוררתי. חלום או מציאות היא שאלה בהייתה מתעוררת אצלי, אילולא נשארו שלוליות מים גדולות על רצפת חדרי. מציאות, בוודאי מציאות, מלמלתי לעצמי ברוך.
לא היה מי שישמע אותי, אבל בכל זאת פני שאלה אותי, בנימה מעט צועקת, אך בעיקר מתחננת אם קמתי, ומה למרוח לי בלחם. שוקולד, כרגיל, השבתי לה, ומייד הוספתי לחיזוק: כמו תמיד.
חששתי שלרעי יש בעיות, אולי הוא לא מצליח את שיעורי הבית בחשבון, אולי הוא לא משהו באנגלית. אני לא יודע, אבל אני כמעט בטוח שזה קשור ללימודים. לא היו לי ייסורי מצפון כששאלתי אותו, וגם עכשיו עדיין אין לי. הוא גם חושב שזה מעולה ששאלתי אותו, ואולי, אם בעתיד יהיו לו בעיות, הוא יפנה אלי. בינתיים כשלי יש בעיות אני פונה אליו. כשרעי יהיה גגדול הוא בטוח יהיה מורה. הוא מסביר מעולה, כמו אבא שלו.
אבא של רעי אוהב להסביר לנו מילים באנגלית. הוא אמר שהרבה פעמים הוא יוצא מהארץ. רעי אומר שלפעמים בשעות הצהריים פפא, ככה הוא קורא לו, נכנס למטבח, ואז משם הוא נעלם דרך פתח הניקוז של הכיור. רעי גם אמר שפעם אחת הוא נכנס לשם גם, אבל היה לו כזה קר שהוא חזר בחזרה.
הבחנתי בכמה דברים מוזרים בסיפור שלו, אבל ממילא המשפחה של רעי מוזרה, אז למה לשאול שאלות מיותרות?
ניגבתי את פי במפית. ארוחות הצהריים של פני מצויינות, כל עוד היא לא מחליטה להכין אותן לבד, אז הפתרון שמצאנו לעצמנו הוא פשוט מאוד: כבר כמה ימים שאני אוכל אצל רעי, ופני אצל חברה שלה. האוכל של אמא של רעי כזה טוב שסיימתי את כולו, ולא השארתי פירור בצלחת. אמא שלו שמחה, ואני, כמו שכבר סיפרתי, ניגבתי את פי במפית שהוגשה לי.
נפרדתי לשלום וזרקתי ברכת שלום גם לרעי. הלכתי לחנות הצעצועים, וביקשתי לי מחברות קטנות. שתיים כאלה. אחת למחשבות, אולי אני צריך לרשום אותן. השנייה לשאלות שאני צריך לשאול את רעי. המוכר הסביר לי שפה זה לא המקום, ועדיף שאני אלך לחנות לכלי כתיבה הסמוכה. הפנמתי את דבריו. קניתי את המחברות ורשמתי במחברת המחשבות: "צעצועים - לצעצועים, כלי כתיבה - למחברות". קראתי שוב, ותיקנתי: "צעצועים - לצעצועים, כלי כתיבה - לכתי כתיבה". הבטתי שוב וקימטתי את מצחי. הוספתי בסוף השורה בסוגריים "לעניין החנויות".
חשבתי על המחברת שלי רעי. גם לו יש מחברת עם כל מיני רעיונות, מחשבות וכאלה. הוא קורא לזה מכתב, למחברות שלי אני אקרא שמשון הגיבור ויהודה המכבי.
פתחתי את יהודה המכבי. עלעלתי בדפיו הלבנים שעליהם מסורטטים בכחול עדין שורות דקות. חזרתי לעמוד הראשון וכתבתי "לשאול את רעי מה נשמע". בשמשון הגיבור מחקתי את ההערה בסוגריים, ורשמתי "חנות צעצועים - לצעצועים, כלי כתיבה - לכלי כתיבה", ומייד בשורה שתחתיה הוספתי "שמשון הגיבור היה חזק, אבל יהודה המכבי הרבה יותר אקטואלי". הבטתי שוב, וסגרתי את המחברת.
זבוב תמים עבר ליד אפי בשעה שאכלתי תפוח אדום ועסיסי. אחרי כמה דקות התעטשתי.