ישבתי עם מישהו והמצאנו משחק. למשחק אין שם, אבל אפשר לקרוא לו איך שרוצים.
תראו, לפני שאני אומר לכם מה המשחק, אני אקדים ואומר ש: (א) המשחק הומצא בהיסח הדעת, מה שאומר שהוא לא אינטיליגנטי מידי, (ב) הוא לא מתיימר להיות אינטיליגנטי. בכל מקרה - גם אם מקריאה ראשונית המשחק נראה פשוט, נסו לשחק אותו עם ארבעה אנשים ויותר, ותגלו עד כמה הוא נהיה מסובך.

המשחק מתחיל בקביעת סדר התורות. לשם הנוחות כדאי לקבוע מי ראשון, ואחריו ללכת בכיוון השעון (או נגד כיוון השעון). כדי להפוך את המשחק לשמח יותר - לא נעבוד לפי הסדר, פשוט נקבע סדר אקראי.
המשחק ממשיך בהגרלה מזוייפת. המשתתף שתורו עכשיו יאמר בקול "אאאלף", בדומה למשחק ארץ-עיר. לאחר שאמר זאת, הוא לא ימלמל מילים, אלא יחשוב באיזה אות יהיה לו הכי קל. אותו דבר עושים שאר השחקנים, חוץ מלומר "אאאלף". הזמן תם כאשר מישהו אומר "סטופ", בדומה לארץ-עיר. אז יש לשחקן המתחיל עוד טיפה זמן כדי להחליט סופית איזה אות, אבל ממש טיפונת זמן.
עכשיו מתחיל הכיף: מי שהתחיל אומר אות (עדיף לא מם או נון, כי זה סתם לא שווה) והמשתתף שאחריו אומר מילה או פתגם שמתחילים באות הזאת. אחרי לא הרבה זמן מגיעים למושגים הכי נידחים בשפה העברית.
חשוב לציין שהמשחק חינוכי, ולכן ישנם כמה כללי יסוד:
1. לא לקלל.
2. רק עברית.
3. אין הגבלת זמן למשתתף.
4. אפשר לעזור לחברים, אבל (א) אין חובה לשחקן להשתמש במילה שהוצעה לו, (ב) מילה שהוצעה - מי שהציע אותה לא יכול להשתמש בה, ואחרים יכולים להשתמש בה רק אם היא מוצעת גם להם על-ידי אותו שחקן.
5. אי אפשר לוותר על תור.

כשממש נמאס, או כשאף אחד לא מצליח לשלוף מילים - התור עובר להבא בתור, שאומר כמו שהוסבר קודם "אאאלף", בדומה לארץ-עיר, וכן הלאה.

נו, מה אתם אומרים? מגניב או לא?